פירות טריים ובוהקים. ירקות ששאריות אדמה עוד עליהם ושורשיהם גלויים. גבינות עיזים עזות טעם, לבנה, פטה וריקוטה גם. זנים שונים של עגבניות, חצילים או קישואים. לחמים ריחניים, בהירים וכהים, מאורכים ובכיכרות. חמאה צהובה שנחבצה ביד. זיתים מתובלים וחריפים. שמן זית משובח. יין מקומי מיקבים קטנים וליקרים תוצרת בית. עשבי תיבול שנמכרים בחרוטי עיתון, כמו של פעם, וגם בעציצים למי שרוצה. ביצי משק טריות עם חלמונים זהובים. דבש, ריבות ומרקחות ו… 

שוק איכרים, כזה שיש בכל עיר מרכזית בעולם. מוסד קולינארי תרבותי שחורט על דגלו את התוצרת המקומית, הטרייה והמשובחת ביותר ומבקש להביא אותה למרכז העיר.

ביקשנו להקים שוק איכרים שבועי והאמת היא שלאורך כל הגיית הפרויקט חזרה ושבה השאלה בקרב הסובבים אותנו: איך לא חשבו על זה קודם? יחד עם זה, נדמה שכעת הוא הזמן הנכון - תקופה בה המגמה הניאו-קולינארית, הירוקה, האורגנית של המזון נמצאת בתאוצה אדירה בכל העולם וגם בישראל. גם אצלנו ענף האוכל האורגני הולך ופורח והמודעות לנזק האקולוגי האדיר שגורמות שקיות הפלסטיק של הסופרמרקטים עולה.

אם להיות כנות, כנשים צעירות שמתעסקות באוכל למחייתן, חלק ממה שהניב את הפרויקט הזה הוא זעקה אמיתית: פשוט נמאס לנו. נמאס לנו מירקות דהויים ומקוררים בסופרמרקטים שאיבדו את כל ערכם התזונתי. נמאס לנו מהפשרה על חומרי גלם בינוניים בזמן שישראל מייצאת לחו”ל תוצרת מופלאה, שבאופן אירוני לא מגיעה אל הצרכנים. נמאס לנו לחזור ירוקות מקנאה מביקורים בחו”ל ולהיזכר בערגה בשווקי האיכרים שביקרנו בהם בפריז, באיטליה ובארצות הברית. אחרי שמבינים את הפער האדיר באיכות חומרי הגלם - כמו טעמן של ביצים איכותיות באמת או עגבנייה בשלה, קשה מאוד לשנות את הרגלי הצריכה.

רצינו ליצור מוסד תל אביבי שיחזיר את האוכל ל”כיכר העיר”. בימי השמש שתל אביב מספקת רוב ימי השנה. פעם בשבוע הולכים עם סלים או שמקבלים שקיות אקולוגיות מתכלות או שקיות נייר. קונים בחוץ, לאור היום, מצרכים משובחים במחירים ראויים ממיטב חקלאי הארץ.

אנו רוצות להציע חווית קנייה שונה בתכלית. להבדיל מחוויית הקנייה המקוררת בסופרמרקט. נפגשים לאור יום עם אנשים, יוצרים חברים וקונים ממוכרים שגידלו בעצמם את התוצרת. מינימום של תיווך.

למה לקנות בשוקי איכרים?
“מפני שהם משלבים את כל היתרונות: מבחר עצום של ירקות ופירות אורגניים וקונוונציונליים, מזון מוכן מרכיבים בריאים, ומפגשים בלתי אמצעיים עם הפנים שמאחרי האוכל. החלק האחרון הוא יתרון ייחודי מפני שהוא מוכיח שהמוצרים עברו פחות ידיים ולכן הם הרבה יותר טריים; פניהם של החקלאים הן חותמת יושר טובה פי כמה מכל מיני אישורים. גם ההסברים שלהם הרבה יותר משכנעים מכל מיני אותיות גדולות וקטנות שמופיעות על האריזות, או מפרסומות ומודעות שהקשר בינן לבין המוצר הוא בדרך כל מקרי. שוקי האיכרים גם מבטאים את היכולת של יחידים ליצור שינוי - לעקוף תאגידים, לייתר את החוליות המתווכות, להוזיל עלויות. הם גם מאפשרים לחקלאים להחדיר, במנותק מכל מיני שיקולים זרים כמו חיי מדף, מיני גידולים אקזוטיים וייחודים. בנוסף הם מחזקים את הנאמנות ל”מותגים” מקומיים ובתוך כך מזמנים מגע אנושי בין המגדל לבין הצרכנים.” (רחל טל-שיר, הארץ 2.10.09).

אך אנחנו כאן לא רק כדי לשנות את הרגלי הצריכה הקולינאריים, במובן של איכות חומרי הגלם וחווית הקנייה, אלא גם ואולי בעיקר במובן החברתי, הסביבתי והתרבותי.

 התועלת האדירה של שוק האיכרים אינה רק לתושבי העיר אלא גם לחקלאים זעירים מכל רחבי הארץ ויצרנים פרטיים שמקבלים הזדמנות למכור את סחורתם בלב העיר, לקבל חשיפה ואפשרות לביטוי עצמי. כולם מרוויחים.

ארגון Slow Food
ארגון Slow Food  משמש עבורנו מודל ומקור להשראה כבר שנים רבות בעיסוקינו המקצועי. מכיוון ששוק האיכרים בתל אביב מיישם את העקרונות של הארגון, אין פלא כי Slow Food  היא נותנת החסות האידיאלית והמתבקשת לפרויקט. Slow Food, ארגון אקו-גסטרונומי שנוסד ב-1989 באיטליה, חרט על דגלו הצבת אלטרנטיבה לחיים המהירים ואת המלחמה על שימורן של טכניקות בישול עתיקות ומסורתיות. אלו המניבות את האוכל האיכותי ביותר ושמתחילות להיעלם מן העולם לטובת מזון מהיר, תעשייתי ומעובד. אנשים אוכלים אוכל רע יותר, מהר יותר ומאבדים את הקשר עם מה שהם אוכלים, כלומר עם גופם ועם עצמם. ארגון Slow Food העולמי מבקש להחזיר את הקשר שבין האוכל למקום ממנו בא, לאדם שאוכל אותו ולמי שמכין אותו.
שוק האיכרים מבקש לעשות בדיוק את זה. אוכל מקומי, עונתי, שמודע לסביבתו ושיוצר מפגש תרבותי אמיתי. בשוק האיכרים אין צרכנים או קונים, אלא שותפים ביצירה ועשייה של אוכל ישראלי מקומי, הוגן, נקי וטעים. זהו אירוע תרבותי וחברתי, חגיגה של ממש, שמבקש להפוך למוסד שיקדם את כל הדברים שאנו מאמינות בהם ושארגון Slow Food מייצג.

כדאי להכיר:

מייקל פולן, עיתונאי ופרופסור לעיתונאות באוניברסיטת קליפורניה, דן בספרו “דילמת האומניבור” בדרכים בהן האנושות משיגה מזון ומצביע על המתח שנוצר בין הדרך המתועשת להשגת מזון הנהוגה היום, לבין הטבע והסביבה בה אנו חיים. הנה ראיון שנערך איתו בנושא:
http://www.youtube.com/watch?v=cRp9QX6DSmo